<h1>ראב"ן שו"ת סימן קי"א</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ראובן טענו לשמעון פרע לי מנה שהלותיך ושמעון משיבו לא הילויתני כלום אלא על המשכון תפוס משכון עד שאפדנו. דעתי נוטה שחייב שמעון לפורעו אם יש ל' יום שהלוהו, דתניא [מכות ג':] המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתבעו קודם ל' יום הא לאחר ל' יום תבע ומסקנא אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ, והוא הדין למלוה על המשכון דמאי שנא, ותו דמלוה על המשכון במקום שטר קיימא כדתניא [שבועות מ"ג:] המלוה את חבירו על המשכון ואבדו ישבע שאבדו ויטול מעותיו, דקסבר ר' אליעזר משכון לזכרון דברים בעלמא הוא ולא חילופי [זוזי] והוי עליה שומר חנם דבמלוה צריך למשכון מוקמינן לה ולא מצוה קעביד, ור' עקיבא אומר יכול הוא שיאמר כלום הלויתני וכו' כלומר ודאי זכרון דברים בעלמא הוא המשכון ולא חילופי זוזי אבל מ"מ שומר שכר מצוה הוי וחייב באבידה וחייב לשלם לו דמי משכונו והם יהיו חלופי זוזי חובו הילכך אבד המשכון אבדו מעותיו ובדשוי שיעור חובו מוקמינן לה, אבל כל זמן שהמשכון קיים לא הוי המשכון אלא לזכרון דברים בעלמא כמו שטר שאם יכפור לו בחובו שישבע ויטול עד כדי דמיו של משכון, כדקתני סיפא אבל המלוה זוזי בשטר והניח משכון עליהם דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו, כיון דאיכא שטר לזכרון דברים ודאי המשכון חלופי זוזי נינהו, אבל ליכא שטר הוי משכון זכרון דברים, אלמא משכון במקום שטר הוי, וכי היכי דמלוה בשטר מצי תבע אחר ל' ה"נ מלוה על המשכון. ובמסקנא דשמעתין [שם מ"ד:] נמי אמרינן משכון לזכרון דברים בעלמא הוא, וכן פסק רב צמח גאון משכון ביד מלוה שוה כ' דינרין מלוה אומר כ' דינרין הילויתיך ולוה אומר לא הילויתני אלא י' מלוה נשבע ונוטל כ' דינרים דהויא ליה כמלוה בשטר דהוי ליה משכון בשטר. ואם לחשך אדם לומר מהא דתנן המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין ואמרינן [גיטין ל"ז:] מלוה על המשכון טעמא מאי משום דתפיס ליה, אלמא כיון דתפיס משכון אין יכול לנוגשו ושביעית בניגוש תליא רחמנא כדכתיב [דברים ט"ו] לא יגש וכיון דלא נגוש לא משמיט, ה"נ לא מצי ראובן לאנגישו לשמעון דהא תפיס משכון. לאו מילתא הוא, דהא פרכינן התם אלא מעתה הלוהו ודר בחצירו ה"נ דלא משמיט [והא] תפיס ומשני משום דקני משכון וכדר"י, והשתא אוקמה במשכנו שלא בשעת הלואה דהתם ודאי קני משכון כדרבי יצחק, אבל בשעת הלואה אע"ג דתפיס דלא קני משכון שביעית משמטת דהא מצי לנוגשו, אלמא היכא דתפיס משכון מצי לנוגשו ולתבוע הלוואתו.
